קראו את הקטע שלהלן הושיבו לשאלות שאחריו (3-6):
[א] יעקב, יהודי תושב ישראל, התחתן בנישואים אזרחיים במקסיקו עם מאשה, נוצרייה תושבת ישראל, והנישואים נרשמו בישראל. לבני הזוג נולד בן אחד בישראל בשם יצחק. כשמלאו לבנם 18 שנים, עזב יעקב את הבית ועבר לגור עם חברתו לחיים באותם ימים, ישראלה, בחורה הצעירה ממנו בעשרים וחמש שנים. ליעקב וישראל נולדה בת משותפת בשם יעלה כשנה לאחר מכן. יעקב ניתק כל קשר עם מאשה ויצחק עם מעברו לגור עם ישראלה.
[ב] שמונה שנים לאחר תחילת החיים המשותפים של יעקב וישראל, חלה יעקב בניוון שרירים. ישראלה המליצה לו להפקיד זרע בבנק הזרע טרם מצבו יוחמרו עם הוראה שרק היא יכולה לעשות שימוש בזרע לשם הפרייה חוץ-גופית על מנת להביא לעולם ילד משותף בעתיד. יעקב עשה כן. מצבו התדרדר במהירות והוא אושפז בבית חולים כאשר אינו יכול להזיז איבר בגופו פרט למצמוצים בעיניו.
[ג] לאחר מספר חודשים של אשפוז, כשמצבו הוחמר, בעת ביקור של ישראלה ויעלה אצל יעקב בבית החולים, הציעה לו ישראלה לכתוב צוואה. אחות המחלקה כתבה על נייר את אשר הציעה לו לכתוב, כשהיא מקבלת את אישורו לכל סעיף בתשובות של “כן” ו-“לא” באמצעות מצמוצי עיניו. הצוואה קבעה כדלקמן: “ישראלה תקבל את כל רכושי, פרט לקרן ההשתלמות שעל שמו – לא משנה גובה הזכויות הכספיות בה – אשר תועבר לילדיו, 100,000 ₪ שיועברו לילדיו, ומיליון ₪ אשר יועבר לחשבון בנק על שמה של ישראלה ובבעלות מלאה שלה. לאחר מותה יועבר סכום זה לבני יצחק”. לאחר כתיבת הצוואה ולפי בקשתו המפורשת, החזיקה האחות המחלקה את ידו והחתימה אותו על המסמך – גם בחתימה וגם בטביעת אצבע. האחות ורופא תורן, שנכחו במקום כל העת, חתמו גם הם ואישרו כי “המצווה הצהיר בפניהם שזה רצונו וחתם כדין”.
[ד] לאחר כחודשיים נפטר יעקב. למרות האבל ובגלל רצונו העמוק של יעקב, החלה ישראלה בהליכים של הפרייה חוץ-גופית, ולאחר שלושה חודשים הצליחה להיכנס להיריון מהפרייה זו. בתום תשעה חודשים נולד בנם של ישראלה ויעקב, ונקרא שמו חיים.
בהינתן שיעקב הכניס סעיף לצוואה החוקית שבנו יצחק יקבל את חלק בשיעורים של 1000 ₪ לחודש “עד אשר ייוולד לו צאצא, בן או בת”,
איזה מהמשפטים הבאים נכון?
