בין חברת X לבין חברת Y התעורר סכסוך כספי שבשלו הוגשה לבית המשפט תביעה כספית מצג חברת X נגד חברת Y לחיובה של האחרונה בתשלום חוב כספי בסך של 1,000,000 ₪. בסמיכות מיידית להגשת התביעה, ועוד בטרם החלה זו להתברר, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה ימונה מומחה שיבחן את החוב הכספי הנטען ויכריע לגביו בתוך פרק זמן קצר, וכי אם יקבע המומחה דבר קיומו של חוב הרי שזה ישולם בתוך 30 יום, תוך שמירת טענות הצדדים. להסכמה זו של הצדדים נתן בית המשפט תוקף של החלטה. במסגרת חוות הדעת של המומחה נקבע כי על חברת Y לשלם לחברת X את החוב הנטען. משדרשה חברת X מחברת Y שהחוב ישולם, סורבה דרישתה, וברקע הדברים התעוררו מחלוקות מהותיות בנוגע לפרשנותה ואופן יישומה של ההחלטה המוסכמת. לפיכך הגישה חברת X לבית המשפט בקשה לחתימה על פסיקתא שלפיה תחויב חברת Y בתשלום החוב, כפי שקבע המומחה, בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית.
מה הדין?
