קראו את הקטע הבא וענו על שאלות 8 – 9
השופט עמית ברע”א 5470/18 שלמה חברה לביטוח: הלכת פדידה יפה לענייננו. בשני המקרים הרכב חנה והיה בעצירה מוחלטת, והניזוקים הגיעו אליו על מנת לקחת דבר מה. בעניין פדידה הניזוק נפגע בעת ירידתו מהרכב לאחר שכבר נכנס לרכב, ואילו בענייננו המשיבה נפגעה לאחר שפתחה את דלתו הימנית-אחורית של הרכב ואך רכנה פנימה. פתיחת הדלת והרכינה לתוך הרכב לא היו למטרה תעבורתית, כפי שבעניין פדידה, הירידה מהמשאית לאחר שנאספה ממנו מצית אינה מקיימת מטרה זו.
אשר להגדרת “פריקה וטעינה”, כשלעצמי, אני נוטה להסכים לדעה כי הוצאת ציוד אישי מהרכב או מתא המטען של הרכב, כמו סל מצרכים, או במקרה שלפנינו סולם קטן תלת-שלבי, אינה בגדר “פריקה”, כפי שנפסק לא אחת בערכאות הדיוניות (ראו, לדוגמה, ע”א (מחוזי חי’) 542/94 סבאג נ’ דולב [פורסם בנבו] (15.1.1996). וראו גם עניין גפן שם אומר השופט ריבלין (כתוארו אז): “למעלה מן הדרוש יאמר כי קיים ספק בשאלה אם היה מקום לראות במשיכת שק המזון משום פריקה, כמשמעותה בסיפא של הגדרת השימוש ברכב המנועי”. והשוו לע”פ 2940/04 לוין נ’ מדינת ישראל, פ”ד מח(4) 545 (1994) שם דחה בית המשפט את הטענה כי הוצאת תיק מסמכים מרכב היא בגדר פריקה וטעינה מותרת לצורך תמרור המתיר חניה לצרכי פריקה וטעינה).
אך איני נדרש לקבוע מסמרות בנושא, מאחר שלטעמי יש לראות את הרכב כזירת התרחשות גרידא, כמקום לאחסון בלבד, כך שאין כל משמעות לחפץ אותו ביקשה המשיבה להוציא. כפי שאם המשיבה הייתה מתכוונת לשוב לרכבה על מנת להוציא מצית, ונפגעת עת רכנה לתוך הרכב – התוצאה הייתה, בדומה לעניין פדידה, כי חוק הפיצויים לא חל, כך גם בענייננו שהמשיבה ביקשה להוציא מהרכב סולם קטן לצורך עבודת הניקיון.
מה עמדתו של השופט עמית ביחס להגדרת “פריקה”?
